אהבתי את. הפריימינג של ״הטיית האופטימיות״, וזה בהחלט אופטימי מצידנו לחשוב שאנחנו יכולים לרצות ובסוף גם לא לקרוס :)
יכולה לקחת את הנושא הזה לתקופה שהתחלתי לעבוד בחברה חדשה ורציתי ״להוכיח את עצמי״, כל פעם הייתי לוקחת על עצמי עוד, נשארת שעות נוספות, עד שהגענו למצב שאחד הבכירים ביותר הגיע למשרד מאוחר בלילה עם אשתו וילדיו ואמר שזה לא נראה טוב שאני עדיין במשרד 😂
בשורה התחתונה הלקח שלמדתי - לעולם לא ניתן לרצות אף אחד, הם רק ירצו עוד ויבקשו לבחון את היכולות שלנו כל פעם מחדש, לא משנה אם אתם חודש בתפקיד או שבע שנים
אולם לפעמים יש מנהלים שלא מודעים לעצמם ומעניקים לנו משימות ואנחנו יודעים שלנהל איתם משא ומתן למה אנחנו לא רוצים לעשות או לקחת את המשימה כי היא לא עונה על הרצון שלנו להתקדם, להתבלט או להצליח -מול זה שזה רצון המערכת, פשוט מוותרים, לא כי מפחדים לפגוע במערכת יחסים, אלא יותר לפגוע בעצמנו ובניהול שיח חסר ערך שיוביל לאותה תוצאה.
אצלי אם אני מכירה את הבן אדם שמולי ויודעת שהוא יודע מה גבולות הגיזרה אני בד״כ אסכים לעזור אבל אם זה בן אדם חדש שנכנס למערכה שצריך לבנות איתו גבולות גיזרה, לצערי לפעמים קיצונית וישר אומרת לא 😂
ושלא תחשבי - גם אני מתמודדת עם ההטיה הזו כל הזמן. זה תזכורת יומיומית :)
יו איזה קטע. תשמעי זה קודם כל מעיד על רמת המחויבות שלך והרצון לעשות את העבודה הכי טובה שיש. ולפעמים רק עם הזמן והניסיון לומדות את זה. וגם בואי, צריך לבנות גם ביטחון בלומר ״לא״ ולהציב גבולות. אז זה ממש טבעי. והתובנה שכתבת שם, היא בול בפוני. אין סיכוי שנוכל לרצות את כולם כל הזמן, וזה גם בור ללא תחתית. כי הציפייה רק גדלה הרי להמשיך לספק את הסחורה בתנאים האלה.
ולפעמים, עושים גם משימות שלא באות בטוב. כל עוד יש תמהיל מאוזן, זה בסדר. ואגב, גם הבחירה הזו לטובתנו, כי את יודעת שזה משהו שיזקף לזכותך בפעם הבאה.
ומבינה אותך. אחת האמיתות היותר כואבות שהיו לי בזמנו בקריירה, הייתה שמעריכים ליטרלי יותר את אלו שיודעים להציב גבולות בריאים. בוייב חיובי עכשיו, לא אסהולס. יש הרבה מה ללמוד מהם מה אני אגיד לך. עובדה שהיו חושבים פעמיים אם לפנות אליהם או לא.
אהבתי את. הפריימינג של ״הטיית האופטימיות״, וזה בהחלט אופטימי מצידנו לחשוב שאנחנו יכולים לרצות ובסוף גם לא לקרוס :)
יכולה לקחת את הנושא הזה לתקופה שהתחלתי לעבוד בחברה חדשה ורציתי ״להוכיח את עצמי״, כל פעם הייתי לוקחת על עצמי עוד, נשארת שעות נוספות, עד שהגענו למצב שאחד הבכירים ביותר הגיע למשרד מאוחר בלילה עם אשתו וילדיו ואמר שזה לא נראה טוב שאני עדיין במשרד 😂
בשורה התחתונה הלקח שלמדתי - לעולם לא ניתן לרצות אף אחד, הם רק ירצו עוד ויבקשו לבחון את היכולות שלנו כל פעם מחדש, לא משנה אם אתם חודש בתפקיד או שבע שנים
אולם לפעמים יש מנהלים שלא מודעים לעצמם ומעניקים לנו משימות ואנחנו יודעים שלנהל איתם משא ומתן למה אנחנו לא רוצים לעשות או לקחת את המשימה כי היא לא עונה על הרצון שלנו להתקדם, להתבלט או להצליח -מול זה שזה רצון המערכת, פשוט מוותרים, לא כי מפחדים לפגוע במערכת יחסים, אלא יותר לפגוע בעצמנו ובניהול שיח חסר ערך שיוביל לאותה תוצאה.
אצלי אם אני מכירה את הבן אדם שמולי ויודעת שהוא יודע מה גבולות הגיזרה אני בד״כ אסכים לעזור אבל אם זה בן אדם חדש שנכנס למערכה שצריך לבנות איתו גבולות גיזרה, לצערי לפעמים קיצונית וישר אומרת לא 😂
ושלא תחשבי - גם אני מתמודדת עם ההטיה הזו כל הזמן. זה תזכורת יומיומית :)
יו איזה קטע. תשמעי זה קודם כל מעיד על רמת המחויבות שלך והרצון לעשות את העבודה הכי טובה שיש. ולפעמים רק עם הזמן והניסיון לומדות את זה. וגם בואי, צריך לבנות גם ביטחון בלומר ״לא״ ולהציב גבולות. אז זה ממש טבעי. והתובנה שכתבת שם, היא בול בפוני. אין סיכוי שנוכל לרצות את כולם כל הזמן, וזה גם בור ללא תחתית. כי הציפייה רק גדלה הרי להמשיך לספק את הסחורה בתנאים האלה.
ולפעמים, עושים גם משימות שלא באות בטוב. כל עוד יש תמהיל מאוזן, זה בסדר. ואגב, גם הבחירה הזו לטובתנו, כי את יודעת שזה משהו שיזקף לזכותך בפעם הבאה.
ומבינה אותך. אחת האמיתות היותר כואבות שהיו לי בזמנו בקריירה, הייתה שמעריכים ליטרלי יותר את אלו שיודעים להציב גבולות בריאים. בוייב חיובי עכשיו, לא אסהולס. יש הרבה מה ללמוד מהם מה אני אגיד לך. עובדה שהיו חושבים פעמיים אם לפנות אליהם או לא.
ותודה על השיתוף הזה! 🫶